הרשעת עובד עיריית ראשל"צ בתקיפת סמנכ"ל העירייה-בר"ע נדחתה

           המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בראשון-לציון (פ 3894/03) בגין עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין; ועבירה של תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

           לפי הנטען בכתב האישום, המבקש עבד בעיריית ראשון לציון. בעקבות החלטת העירייה להעבירו מתפקידו, תקף המבקש את המתלונן גדעון גבאי, שהיה סמנכ"ל בעירייה, ואיים עליו כי ירצח אותו ותקף את המתלונן רפי אדרי, מנהל כוח אדם בעירייה, בגרמו לו לנזקים שהצריכו את אשפוזו.

           ביום 1.6.2005 הרשיע בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת ש' בן שלמה) את המבקש בקובעו כי מחומר הראיות שהוצגו לו הוכח, מעבר לכל ספק סביר, כי המבקש ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ביום 11.12.2005 גזר בית המשפט על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים. כן הורה בית המשפט כי המבקש יפצה כל אחד משני המתלוננים בסכום של 1,500 ש"ח.

           המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70164/06) הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי חזר בו המבקש מערערו על הכרעת הדין.

           בית המשפט המחוזי (כבוד ס' רוטלוי - סג"נ, ע' סלומון-צ'רניאק וי' שיצר) דחה את הערעור בקובעו כי העונש שגזר בית משפט השלום אינו חמור בהתחשב במהות העבירות ובעובדה כי המערער פגע בשני עובדי ציבור בזה אחר זה.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט משלא ביטל את הרשעתו ומשלא התערב בעונש שנגזר עליו.

           מנגד טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן אין היה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור.

           לאחר עיון בבקשה ובתגובה שוכנעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

           מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להדחות גם לגופו של עניין. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש חזר בו במהלך הדיון מערעורו על הכרעת הדין, ובית המשפט לא דן בסוגיה זו. משכך, אין ליתן כעת למבקש רשות ערעור בסוגיה זו (ראו רע"פ 7117/07 עיסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם 9.12.2007)).

           אף בנוגע לגזר הדין, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בענייננו לא מצאתי כי העונש שהוטל על המבקש מצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

            החלטתי מיום 20.11.2007 בעניין עיכוב ביצוע גזר הדין, מבוטלת.

           על המבקש להתייצב ביום 9.3.08 לא יאוחר מהשעה 8:00 בפני המפקח על עבודות השירות במפקדת מחוז מרכז של שירות בתי הסוהר, לשם תחילת ריצוי עבודות השירות שהוטלו עליו.

           ניתנה היום, ו' באדר א התשס"ח (12.2.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: